<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ב פ"ז</h1>
<h2>דף נט.</h2>
סימני דגים מפורשים בתורה והם סנפיר וקשקשת. סנפיר הוא ששט בהם. וקשקשת הקליפות הקבועות בו. אפילו אין לו אלא סנפיר אחד וקשקשת אחת מותר ובלבד שתהא הקשקשת תחת לחייו או זנבו או תחת סנפירו. אפילו אין לו עתה ועתיד ליגדל לאחר זמן. אם היו לו בעודו במים ונשרו בהעלותו ליבשה מותר. יש מיני דגים שקשקשיהם דקים ואינם ניכרים ואם כורכין אותו בבגד או יתנוהו בכלי מלא מים מוצאים שם קשקשים ומותר. וכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. לפיכך מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת אין צריך שיבקש אחר סנפיר. אבל מצא לו סנפיר אסור לאכלו עד שידע אם יש לו קשקשת. עוד אמרו בדג סימן אחר הטמא ראשו חד ואין לו שדרה והטהור אין ראשו חד ויש לו שדרה. יש גדולים שכתבו שיש לסמוך על שני הסימנין האלו. ויש מהחכמים שלא הודו. ומורי הורו שאם הביא כנעני חבית מלאה דגים חתיכות מלוחים כל דג שמכירין ראשו ושדרתו מותר והשאר אסורין. ציר של דגים טמאים אסורין מדבריהם לפיכך מותר לקנות מן הכנעניים דגים טהורים מלוחים אע"פ שמביאן בכלי אחד. סימני קרבי דגים טהורים ראשן אחד כד ועגול וראשן השני חד ועגול כמו ביצת התרנגולת. ויש אומרים שהוא סימן מובהק להתיר הדג ויש מחמירין. ואין נקחין ממי שאינו מומחה כשנמחו אבל אם הוא אומר שהוא מדג פלוני ואין מכירין שהוא טהור או שאומר אני מלחתים או שאומר אלו הדגים ואלו קרביהן מותרין. עוברי דגים המתקבצים בדגים מותרין ליקח מכל שמדג טהור הוא לפי שכל דג טמא משריץ ואינו מטיל ביצים ויש מחמירים. דג טמא שבלע דג טהור מותר ודג טהור שבלע דג טמא אסור בין שהוא שלם בין שהוא נימוח. שרצים הגדלים במים שבכלים ובבורות שיחין ומערות חריצים ונעיצים שאינן נובעין מותרין אע"פ שאין להם סנפיר וקשקשת. בד"א שלא פירשו ממקום גידולן אבל אם פירשו אפילו על שפת הכלי מבחוץ אסורים. המסנן המשקה והיו בו שרצים הרי הם כאילו פירשו. תולעים הגדלים בפירות בתלוש מותרין שלא אסרה תורה אלא שרץ השורץ על הארץ בד"א בשלא פירשו אבל פירשו ואפילו מקצתן ואפילו מפרי אל פרי אחר אסורין. הגדלין בפרי בעודו מחובר אסורין ואע"פ שלא פירשו. התולעים הנמצאין בפולין ובאפונים מותרין שהרי אינו שורץ. אבל הנמצאים בשרביטים אסורים שהרי יש להם מקום לרחש. ואפילו הגדלים במחובר אם עבר עליהם שנים עשר חדש מותרין. בעדשים נמצאים יותר משאר מיני קטניות הלכך מנהג כשר הוא שכל העדשים שיש בהם שלא לאכלן תוך שנים עשר חדש ולאחר שנים עשר חדש יתנם לתוך מים צוננים וכל שיש בהם נקב עולות למעלה על פני המים וישליכם והשלמות או הנשארות יתנם בקדרה רותחת שאם נשאר בהם תולעים ימותו ולא יצאו. יש ארצות שמוצאין שם עופות שגדלין מהאילן ותלויין בחוטמיהן וכשהם מבושלים נופלין ובורחין. וכתבו חכמי צרפת שהם אסורין. כל התולעים הנמצאים בבהמה במעיה או בין עור לבשר אסורין. ובדגים במעיהן אסורין ובין עור לבשר מותרין והוא שלא פירשו. ואותם שנמצאים בגבינה אמרו שהם נעשין משומנה ואפילו פירשו מותרין. סימן החגבים כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וכנפיו חופין את רובו ואת רוב הקיפו ויש לו שני כרעים מותרין וצריך שיהא שמו חגב. ובזמן הזה אין לאכלו אלא במסורת ששמו חגב ואינן טעונין שחיטה וציר חגב טמא מותר שאין בו לחלוחית. רצה הקב"ה לזכות את ישראל המתאוים תאוה ואוכלים. ואין מכלים. ולישראל חבל נחלתו קדשם בקדושתו. והכניסם במחיצתו. ואמר [שמות ט"ו] כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. כי אני ה' רופאך.
